שגרת הניתוחים במשלחת ההומניטרית בויאטנם

המשלחת כללה שני צוותי מנתחים. צוות אחד בראשות פרופסור ניסקה והשני בראשות ברוס לנרט Bruce Lehnert, DPM - מנהל המשלחת. אני ביצעתי ניתוחים בשני הצוותים, בהתאם למקרים.  מכיוון והיתי הרופא הבכיר הצעיר שבחבורה, כל אחד מהמנטורים "משך" אותי לחדר הניתוח לטובת לימוד, הדרכה ונסיון. 

כשהתכוננתי למשלחת, הורדתי לאייפד הרבה מאמרים ישנים, כי הבנתי שאפגוש במקרים שאני לא מכיר בארץ, ושלא הכרתי במסגרת תת ההתמחות בארה"ב. 

בימים הראשונים, לאחר בדיקות החולים, רצתי למלון, סימסתי לאשתי שהכל בסדר, השארתי לבנות הודעה קולית בווטסאפ, והתישבתי לקרא על העיוותים הקשים ביותר ושיטת הניתוח הראויה בהם. 


ניתוחי כף רגל וקרסול בויאטנם

הניתוחים היו מאוד מסובכים מבחינה טכנית, ובנוסף לכך, הציוד היה מאוד בסיסי, לפחות היה מזגן בחדר ניתוח (מחוצה לו, לא). 

ניתחנו עם ציוד שהמשלחת הביאה, שיחסית זול בגלל שפותח ציוד מתקדם בהרבה בתחום. עם זאת ,הציוד היה מספיק טוב בשביל לנתח ולרפא את העיוותים של החולים.

לכל חולה הוצמד מתרגם מארה"ב, שנולד בויאטנם. 

היו ניתוחים קצרים של כחצי שעה והיו ניתוחים ארוכים ומורכבים של כשעתיים. בניתוחים הפשוטים ביותר לימדנו את צוות הסטודנטים שהיו חלק מהמשלחת, והניתוחים המורכבים יותר היו מאוד מאתגרים אבל גם מאוד מרגשים. אין משהו דומה עבורי לתחושה של תיקון עיוות רגל קשה ביותר, והעובדה שלאחר הניתוח החולה מצליח לדרוך על כף הרגל וללכת בצורה כמעט תקינה. ניתוח שכזה מרגש אותי כל פעם מחדש, לראות את המכניקה של הרגל ואת היכולת המופלאה של הגוף לרפא עצמו לאחר ההתערבות הרפואית. 


ניתוחים במסגרת המשלחת ההומניטרית בויאטנם

בתום הניתוח, החולים נשארו להשגחה בטיפול נגד כאב, ואשפוז במחלקת אורטופדיה. 

אחת המטרות של המשלחת היא להעביר את הידע והטכניקות לרופאים המקומיים בבית החולים הויאטנמי. לימדנו את הצוות לבצע ניתוחים מורכבים, על מנת שינסו לתת מענה לחולים המקומיים לאחר שהמשלחת תחזור לביתה. 


כל המשלחת

בכל יום הגעתי לבית החולים בשעה 07:00, הכנו את הציוד, ובשעה 08:00 התחלנו לנתח עד 16:00. היו שני ניתוחים שנגעו לליבי, ואותם אנצור כל חיי, עליהם אני מפרט במאמר הבא.